ילנה דריגה
בואו נכיר

מאמר · ילנה דריגה

הנער מגיב לפני שהוא עוצר: איך עוזרים בהצפה רגשית

התשובה הקצרה: הצפה רגשית היא מצב שבו הרגש מגיע מהר יותר מהיכולת לעצור ולחשוב. הצעד הראשון איננו להסביר לנער מה הוא עושה לא בסדר, אלא ללמד אותו לזהות את הרגע שלפני הפיצוץ, ולתת לו כלי אחד לעצירה.

עבדתי עם ילדים ונוער בסיכון, וניהלתי פעילות של תנועת הצופים בכמה מדינות. בכל מקום ראיתי את אותו הדבר: רוב הנערים שמגיבים בעוצמה לא רוצים לריב. הם פשוט עוד לא יודעים לזהות מתי הם מתחילים להישטף.

איך נראית הצפה רגשית בנוער?

מה מחנכים והורים יכולים לעשות

  1. להוריד את הקול לפני שמדברים. ברגע הסערה הנער לא שומע הסברים. קודם מרגיעים, אחר כך מדברים.
  2. לתת שם לתגובה. להסביר שלחץ מפעיל בגוף מעין "אזעקה" פנימית, ושאפשר ללמוד לשמוע אותה רגע לפני שהיא משתלטת.
  3. לתרגל כלי עצירה אחד בזמן רגוע. נשימה, תנועה, ספירה. כלי שתורגל ברוגע זמין גם בסערה.
  4. לדבר על גבולות בלי להטיף. מה מותר לי להרגיש, ומה לא בסדר לעשות עם זה.

מהשטח: הכיסא שעף, והאזעקה שקיבלה שם

(הסיפור מבוסס על נערים שפגשתי במסגרות לנוער בסיכון. הפרטים שונו.)

א', בן 15, היה "הנער הבעייתי" של הקבוצה. באחת הפעילויות טעה בתרגיל, ונער אחר צחק. תוך שניות הכיסא עף, הדלת נטרקה, והפעילות נעצרה. התגובה המוכרת של המבוגרים סביבו הייתה תמיד אותה תגובה: שיחת הבהרה, עונש, ושוב "אתה חייב לשלוט בעצמך".

הפעם לא דיברנו על הכיסא. למחרת, כשהיה רגוע, שאלתי אותו שאלה אחת: "איפה בגוף זה התחיל?" הוא חשב רגע ואמר: "בבטן. כמו חום שעולה." קראנו לזה "האזעקה".

סיכמנו ביחד כלל אחד: כשהאזעקה מתחילה, מותר לו לצאת לחצר לשלוש דקות, בלי לבקש רשות – רק מבט למדריך. בחוץ הוא סופר ארבע נשימות ארוכות, וחוזר.

בשבועות הראשונים זה עבד רק לפעמים. אחרי כחודש הוא ניגש למדריך בסוף פעילות ואמר בחיוך קטן: "הרגשתי את האזעקה, ויצאתי." בפעם הראשונה, הוא היה זה שעצר.

א' לא היה צריך עוד הסבר על מה הוא עושה לא בסדר. הוא היה צריך מילה לתחושה, ודרך יציאה מותרת.

תהליך קבוצתי לנוער

תהליך של שמונה מפגשים לקבוצות נוער במסגרות חינוך וקהילה. הנערים לומדים להבין תגובות ללחץ, מתרגלים כלי הרגעה, לומדים לשים גבולות, ומקבלים שפה משותפת שנשארת איתם גם אחרי התהליך.

נער לא צריך עוד הסבר על מה שהוא עושה לא בסדר. הוא צריך מילה לתחושה, ודרך לעצור.

שאלות נפוצות

האם הצפה רגשית היא "בעיית התנהגות"?

לא בהכרח. לרוב זו מערכת עצבים שמגיבה מהר מהיכולת לחשוב. כשמלמדים לזהות את הרגע שלפני, ההתנהגות משתנה בעקבות זאת.

מה לא כדאי לעשות ברגע ההתפרצות?

לא להסביר, לא להטיף ולא להעניש באותו רגע. קודם בטיחות והרגעה; השיחה – אחר כך, כשכולם רגועים.

באיזה גיל מתאים התהליך הקבוצתי?

התהליך מיועד לבני נוער ומותאם לכל קבוצה ולכל מסגרת. את הגיל, האורך והמבנה קובעים יחד עם המסגרת.

מה הורה יכול לעשות בבית?

לתרגל כלי עצירה אחד ברגעים רגועים, לתת שם לתחושה ("נראה שהאזעקה שלך עלתה"), ולהיות בעצמו דוגמה של עצירה לפני תגובה.

מתי צריך לפנות לגורם טיפולי?

כשההתפרצויות מסכנות את הנער או את סביבתו, כשהן הולכות ומחריפות, או כשיש סימנים לפגיעה עצמית – חשוב לפנות ליועצת בית הספר, לרופא או לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש.

קריאה נוספת

למה אני לא מצליח להיות הבוס שאני רוצה להיות? צוות תחת לחץ מתמשך: איך שומרים על תפקוד?
על הכותבת: ילנה דריגה, מומחית למשברים ושינויים. עבדה שנים עם ילדים ונוער בסיכון, ניהלה פעילות של תנועת הצופים בכמה מדינות ותיאמה את מחלקת העולים בתנועת הצופים העבריים. מעבירה תהליכים קבוצתיים לנוער וסדנאות לצוותי חינוך.

דברו איתי בוואטסאפ ←