מאמר · ילנה דריגה
התשובה הקצרה: כי תחת לחץ אנחנו מגיבים מתוך הרגל, לא מתוך הערכים שלנו. הפער בין המנהל שאתה רוצה להיות לבין המנהל שאתה בפועל נוצר בשניות שלפני התגובה. שם בדיוק אפשר ללמוד לעצור ולבחור אחרת.
רצית להיות הבוס שמקשיב.
שנותן מקום.
שלא מרים את הקול.
ובפועל, כשהלחץ עולה, אתה מוצא את עצמך מדבר בדיוק כמו המנהל שפעם נשבעת לא להיות.
זה לא מה שהתכוונת.
וזה בדיוק המלכוד.
מה שמפעיל אותנו ברגעי לחץ איננו מה שאנחנו מאמינים בו, אלא מה שאנחנו מכירים: דפוסים שראינו בבית, אצל מנהלים קודמים, במקומות שבהם גדלנו.
אלה לא "תכונות אופי".
אלה דפוסים.
ודפוסים אפשר ללמוד מחדש.
לא תצליח בכל פעם, וזה בסדר. בכל פעם שכן, הדפוס החדש מתחזק.
אמא שלי היקרהף שץבדל לשנים ארוכות, עבדה יותר מעשרים שנה כעובדת ניקיון בבית חולים. עבודה פיזית קשה, במשמרות, פעמים רבות בלי חופשות ובתנאים סוציאליים ירודים. אבל הקשה מכול היה הצד המנטלי: לא תמיד, ולא כולם, התייחסו אליה בכבוד. בשנותיה האחרונות בעבודה, כשכבר הייתה אישה מבוגרת, היא פיתחה חרדה ממקום העבודה. בכל פעם שנכנסה בשערי בית החולים ידיה רעדו, לחץ הדם שלה עלה, הנשימה התקצרה והופיע כאב חד בבטן.
אמא שלי, בת הדור הסובייטי של פעם, מעולם לא פנתה לטיפול בנושא, וכל יום שעבר רק העמיק את התסכול שלה.
עד שבאחד השיעורים באוניברסיטה פגשתי כלי קצר אך גאוני: יצירת עוגן להתמודדות עם הצפה.
בנינו לה יחד עוגן חיובי, שנשען על הרגעים שבהם חוותה בעוצמה הגדולה ביותר סיפוק, ביטחון ושמחה. בכל בוקר, כשירדה מהאוטובוס בתחנה של בית החולים, היא הפעילה אותו – ועם התחושה הזו נכנסה למקום שסגר עליה.
היא לא התחילה לאהוב את מקום העבודה, והמשיכה להתקשות בו עד יום פרישתה. אבל היה בה הכוח להתמודד עם יום העבודה, להתחיל אותו ולסיים אותו בלי ליפול לפחדים ולחרדה שליוו אותה.
ולמה אני מספרת את זה במאמר על מנהלים? משתי סיבות. הראשונה: זהו הצד השני של השולחן – כך מרגיש עובד שלא מתייחסים אליו בכבוד. השנייה: הכלי שעזר לאמא שלי הוא בדיוק הכלי שעוזר למנהלים. עוגן שמחזיר אותך למצב שבו אתה רוצה להיות, רגע לפני שאתה נכנס לשיחה הקשה.
מנהל טוב איננו מי שאף פעם לא מאבד סבלנות. מנהל טוב הוא מי שיודע לעצור, ולבחור מחדש.
כן. סגנון ניהול הוא אוסף של הרגלים, והרגלים משתנים עם תרגול ומודעות.
שינוי עקבי מורגש. אפשר גם לומר זאת בקול: "אני עובד על הדרך שבה אני מגיב תחת לחץ." משפט כזה בונה אמון.
עוגן הוא קישור מכוון בין תחושה רצויה – ביטחון, רוגע, מיקוד – לבין תנועה, מילה או דימוי. אחרי שבונים אותו, אפשר להפעיל אותו רגע לפני מצב מלחיץ. את הבנייה עושים בליווי, בצורה מדויקת.
חוזרים לשיחה כשהלחץ ירד, לוקחים אחריות על הטון בלי לבטל את המסר, ומסכמים מה הצעד הבא. זה לא מחליש סמכות – זה מחזק אותה.
זה תלוי במטרה ובנקודת הפתיחה. אני מאמינה שגם משברים גדולים נפתרים בצעדים קטנים, וכל צעד כזה מורגש – אצלך ואצל הצוות.
רוצה להיות המנהל שהתכוונת להיות? דבר איתי.
דברו איתי בוואטסאפ ←